דבר המייסדת


אמנות, שוויון, סטיגמה, חוסר שוויון, שיגעון , מוגבלות , נכות ,מצוינות, חינוך...


דמיינו משקל השוקל את כל אלו וממנו צומחת יצירה , תמונה, הצגה, מוזיקה, ספר ...


ראיתי לנגד עיניי - בית שמאגד תיאטרון טוב באולם מכובד, תערוכה טובה בחלל הגלריה, לצד ספר שירה ופעילות למבוגרים לילדים ולקהל הרחב, לצד בית קפה המגיש קפה טוב עם מאפה אותו אפו אמני הבית.


ואמני הבית הינם אנשים היוצרים מתוך מצבם מתוך כאבם ומתוך הקושי או הקלות שהם עצמם חווים.
והבית חיי שוקק ומתוכו יוצאות אמירות חשובות, שוברות סטיגמה, לקהל הרחב, שרואה את השונה כ- שונה, מפחיד, גדול והנה דרך האמנות הקהל מתרגש, מרגיש והקיר הרביעי נשבר והקהל עובר חוויה שרק אמנות טובה יכולה לייצר. חוויה של הזדהות או אי נוחות או אהבה. ואז השאלה עם מה האמן מתמודד כבר לא חשובה, החוויה משותפת.


 כי "אמנות חושפת את המוסתר" גם מצד האמן וגם מצד הצופה.


 וכולנו רוצים להיות שווים... גם אני כשחקנית, בימאית, כותבת ויוזמת, חשה לא פעם שונה ומתעסקת בשאלה , האם אני בין ה"שווים" ?  


גם משפחתי התמודדה עם אימי שנכנסה למשבר נפשי ואני כנערה לא הבנתי מה הסוד של המשבר הנפשי הזה ...ואיך ולמה ? ובטח השאלה הזו והפחד לאבד שליטה מובילים אותי לעשייה והובילו אותי להקים את "כנפיים".


כולנו עדים בתקופה הזו לתוכניות הראליטי המשודרות בטלוויזיה ולצפייה הרבה בהן ,אולי בגלל האמת המיידית המשודרת ללא סינון.


גם בכנפיים שאפתי וחלמתי על אמת אמנותית שתביא את עולמם של המתמודדים עם משברים, עם מוגבלויות שונות ותעלה את סיפורם על הבמה בהצגה , סרט, מוזיקה, תערוכה אבל בלי פשרות בלי הנחות אך ורק אמנות שמעוררת מחשבה, עניין ודיון.


 במהלך השנים הבנתי שאנחנו בכנפיים בכלל ובעבודה שלי בפרט, יוצרים שיקום וזאת כפועל יוצא מתוך עבודת האמנות וחשיפתה לקהל הרחב.


ולכן המנחים אצלנו בכנפיים {שחקנים בימאים מוזיקאים, ציירים. סופרים} הם אך ורק אמנים יוצרים בעצמם והם אינם תרפיסטים או מטפלים באמנות.


כנפיים כל הזמן בתהליך וגם העשייה שלי והתפקידים שלי בתוך כנפיים משתנים, אבל אני חולמת שתהליך בניית הבית שלנו יושלם ויצור גשר בין כל השווים. "אין חוסר שוויון גדול יותר מאשר אי שוויון בין אנשים שווים" והאמנות תהווה מראה וגשר.


רינה פדווה – שחקנית, קומיקאית, בימאית, כותבת יוזמת ו...חולמת.